האבן הירושלמית ומשמעותה כיום
"והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוהים" (בראשית כ"ח)
ימיה של האבן כחומר בניין הם כימי הציביליזציה האנושית. לצד חומרי בניין אחרים ששמשו את האדם, תפסה האבן את המקום החשוב ביותר. היא איננה נרקבת כמו העץ, ולא מתפוררת כמו החימר, אלא משתמרת לאורך זמן. גם המרקם שלה לא מאבד מחינו, לעיתים קרובות אף ההיפך, הוא מקבל ברק וחן רב עם השנים. המסיביות של האבן, יחד עם אי התבלותה, מעבירים אלנו דרך האבן תחושה של נצח. אין תימה אפוא שבמקומות רבים בעולם שמשה האבן לבניית מקדשים, או מצבות. יחד עם זאת שמשה האבן לעיתים קרובות, גם לבניית בתי מגורים. במקומות בהם היא מצוייה יותר, השתמשו בה כמובן יותר.
החל מהעולם העתיק, אתגרה האבן את 
המהנדסים והבנאים, וחייבה אותם לחפש דרכים שונות ומגוונות, להתמודד עם תכונותיה. למשל הפודיום (משטח מוגבה) של המקדש היווני שנועד לייצר בסיס יציב, על מנת, שהעמודים שהוצבו עליו לא ישקעו באדמה. בסיס העמוד אשר נועד להעביר את עומסי העמוד המסיבי לפודיום. כותרות העמודים, ליצור בסיס רחב, להצבת הקורה המסיבית והקרניז להרחיק את מי הגשמים. הקשת הרומית נועדה לתת מענה לקירוי מפתחים רחבים יותר מאלה שהציעו המקדשים היוונים, זאת על ידי סידור האבנים באופן קעור, אשר אינו מאפשר לאבנים ליפול (האמת ניתנת להאמר שקשתות הופיעו עוד לפני הרומיים, אבל הרומיים היו אלו שניסחו זאת לראשונה באופן גיאומטרי ועשו בהשימוש נרחב). את אותו דבר אפשר לומר על הקמרונות לסוגיהם שהתפתחו בימי הביניים.
כאשר החלו לבנות קומה על גבי קומה, כפתה האבן על המהנדסים והבנאים לדאוג שהפתחים ימוקמו זה ע"ג זה, על מנת שלא תהייה מסה כבדה מדי מעל מפתח. הבנייה בקומות התחתונות נעשתה עם אבנים מסיביות יותר, שיכלו לעמוד יציב על הקרקע וליצור בסיס לקומות העליונות יותר. ככל שגבה הבניין, נעשה שימוש באבן פחות ופחות מסיבית. שכן הצורך לשאת קומות מעל הלך ופחת, אבל המשקל שהוצב מעל הקומות התחתונות הלך וגדל.
                      בתמונות מימין: פלאצו מדיצ'י – ריקארדי, פירנצה, אדריכל: מיקלצו די ברתולומאו: אבן מסיבית בעיבוד גס בקומות התחתונות, הולכת
ונעשית עדינה בקומות העליונות. משמאל: פלאצו קייריקטי ויצ'נצה, אדריכל אנדריאה פלאדיו, מסה על גבי מסה, מפתח מעל מפתח
מבסיסי העמודים ועד לראשי הפסלים.

דרך כל סגנונות הבנייה שעשו שימוש באבן, ממצרים העתיקה דרך האדריכלות היוונית והרומית הקלאסיות, הבנייה הרומנסקית, הגותית, אדריכלות הרנסנס, הבארוק והניאו קלסיציזם. כולם היו צריכים להיענות לאתגר שהציבה בפניהם האבן ותכונותיה. הגם שהתכנים התרבותיים לאורך כל התקופות האלה השתנו לבלי הכר, ועמם גם הטעם האדריכלי. האבן ותכונותיה המשיכה לכפות את הסדר שלה. סדר שלפחות מבחינה הנדסית היה נכון.
אפשר לומר שכל הצורות הגיאומטריות שסקרנו ועוד, נולדו לא כדי לקשט את הבניין אלא לענות על צורך הנדסי.נוצר אפוא קשר בל יינתק בין החומר לבין הצורה.
בשלהי המאה ה 19 החל שימוש גובר והולך בבטון מזויין. חומר זה מאפשר סטרוקטורות אחרות לגמרי, מאותן סטרוקטורות שחייבה האבן ותכונותיה. כך הפכה האבן מחומר בנייה לחומר חיפוי. תהליך זה לא התרחש כמובן
ביום אחד. הוא החל לקראת סוף המאה ה 19 ונמשך במאה ה 20 . עם ההתייעלות בתהליכי ייצור ושינוע הבטון והברזל. כיום כמעט שלא נעשה שימוש באבן כחומר בנייה, אלא כחומר חיפוי בלבד. הסיבות לכך הן רבות
ומגוונות. העלות של חציבת אבנים גדולות ושינוען לצורך בנייה תהייה עצומה ביחס לשימוש בבטון. הבטון המזויין מעניק יכולת מרשימה יותר לבנייה לגובה. יחד עם זאת הבטון כחומר קונסטרוקטיבי תופס הרבה פחות שטח, וחוסך לנו מטרים רבועים רבים וחיוניים. וכמובן שיש חשיבות עצומה לבידוד ואיטום הבית, דבר שמתאפשר יותר כאשר הבנייה מבטון.
תקופת המעבר בה התחלפו חומרי הבנייה מאבן לבטון וברזל, חופפת למדי את התקופה של היציאה מחומות העיר ירושלים, של האוכלוסיות היהודיות ושאינן יהודיות בירושלים. כבר בימי המנדט הבריטי נחקק, חוק המחייב חיפוי אבן בבניינים שנבנו בירושלים. חוק שאומץ מאוחר יותר על ידי הרשויות בישראל. גם הטכנולוגיה של שימוש באבן עברה תמורה גדולה. לא עוד חציבת אבן אבן עם פטיש ואזמל. היום נחצבים הסלעים בעזרת כלים כבדים ומוכנסים למכונה, הפורסת את הסלע לפרוסות בדומה למכונה לפריסת לחם. אחר כך מוסיפים לאבן טקסטורה על פי הזמנה.
אנו רואים, שמצד אחד, חומרי הבנייה הקונסטרוקטיביים, הזולים, היעילים והמועילים ביותר כיום, הם בטון וברזל. מצד שני חומר החיפוי, שאנו מחוייבים אליו מכוח החוק הוא האבן. לאחר שנפרם הקשר בין חומר לצורה, והוליד לא מעט כיעור.
כיצד נתמודד היום עם בנייה שנעשית בבטון אבל בחיפוי אבן? ישנן למעשה שתי דרכים מועילות,
ואין לי כל כוונה לשפוט ביניהן.
דרך ראשונה לבוא ולומר: האבן היא רק חומר חיפוי ואנחנו לא נסתיר זאת! נתלה לוחות אבן על קירות הבטון כאילו היו כל חומר חיפוי אחר. פטורים נהייה מלתת מענה לבעיית המפתחים שעל האבן לקרות, כך ניתן אינטרפרטציה מודרנית לאבן.
                                  תמונות בית חדש מירושלים, אדריכל דוד שרקי. שימו לב לגודל המפתחים. אבן במתכונת הישנה מעל מפתח הייתה כמובן נופלת, אלא שאנחנו 
יודעים שהאבן קשורה לבטון ולכן היא מחזיקה ותמשיך להחזיק. כמו כן שימו לב לשימוש בבטון חשוף ולעמודי ברזל. אין כאן כוונה "לשקר" כאילו הייתה זו הבנייה באבן הישנה והטובה. יש כאן בנייה מודרנית למשעי, כשהאבן משמשת לה חיפוי.

דרך שנייה היא יותר סנטימנטלית ביחס לעבר: והיא לבנות על פי מה שהיה נכון בעבר. דהיינו שימוש באותן הצורות שהיו כורח הנדסי בעבר. לא מספיק להוסיף קשת פה וקרניז שם. הקומפוזיציה של הצורות צריכה להיות תואמת את האופן, שבו איתגרה האבן בעבר את האדרכלים, המהנדסים והבנאים.
       תמונת בית חדש אחר בירושלים: אדריכלים סלומון משה ואסף בן דור. כאן נעשה שימוש בקשתות או באבן טרפזית כדי לקרות מפתחים, כמו בבנייה הישנה. "עמודי האבן" אשר עליהם נשענות הקשתות הם רק אבן לחיפוי, מאחוריהם פרופילי ברזל הנושאים את התקרה. וכן אומנות אבן להחזקת המרפסת הזיזית שעשוייה בטון ומחזיקה את עצמה הייטב בלעדיהן. גם כאן קיימת הקפדה למיקום מסה מעל מסה, אומנות המרפסות לא יבואו מעל פתח.

הגם שהאבן כבר לא משמשת יותר לבנייה, היא מתגלה כחומר חיפוי מצויין. ניתן באמצעות הקדשת מחשבה, וניסיון לחבר שוב בין החומר לצורה. להשקיע מעט יותר אהבה לכל פרט בחזית. כל זה בהתאמה ליכולות הכלכליות. אנו לא חייבים לעשות חזית מוזרה או צעקנית, רק כדי להיות מיוחדים. ניתן גם ליצור חזות נאה, התפורה לפי מידותיו של הלקוח, על כל המיוחדות והשונות שלו.
לא במיקרה המילים פָנים ופְנים בשפה העברית נכתבות עם אותן אותיות. דומני שיש לכך משמעות רבה. קיים קשר בין פני הבניין לבין המתרחש בפנים. בבחינת תוכו כברו, השקעת מחשבה בחזות החיצונית, והתאמתה לבית, תשפיע בהכרח על הקשר שלך לביתך. כמו שגם תשמח את עוברי האורח שיראו את חזית הבית. ממש כשם שחיוך על הפנים, עשוי להשפיע על התחושות הפנימיות כמו גם על הסביבה.

אסף בן דור




בית: האמנם בור פיננסי ללא תחתית? איך אפשר אחרת?

לעיתים קרובות יחוש המזמין של עבודות הבנייה, היזם או האדם הפרטי, שהבית שהוא בונה הינו בור פינאנסי ללא תחתית. הוצאה גוררת הוצאה, כל פעם נוסף אלמנט ש"עושה את הבית" עוד מרכיב שאי אפשר לוותר עליו. במאמר זה אנסה לנתח את המרכיבים הללו שהופכים את הבניין לכזה. ואנסה לתת כלים שיעזרו לנו להבין על מה כדאי ועל מה לא כדאי לאבד ממון בבנייה.
 
על מה נהייה מוכנים לפתוח את הארנק והיכן כדאי יהיה לחסוך?

ישנם למעשה שלושה תחומים במהלך הבנייה שאפשר להגדיר כ"בור ללא תחתית".
  1. חומרי הגימור
  2. מערכות טכניות
  3. תכנון
שלושת המרכיבים בסדר הזה ומיד אבאר מדוע.
 
חומרי הגימור: הם הדבר בעל הנראות הגבוהה ביותר בבניין. אם בחרת שיש יקר לריצוף וחיפוי קירות חדרי האמבטיה, פרקט, חלונות מפרופיל יקר, גופי תאורה, ארונות, ריהוט קבוע וכלים סניטריים, כל אלה יכולים להעלות את מחיר הבנייה בשיעורים גבוהים מאד, אלה הם דברים שכל אדם זר שייכנס לבית שלך יבחין בהם מיד, חלקם ייגרום ללסתו של המבקר בבית לצנוח.
יחד עם זאת ספק רב, אם וכמה, חומרי הגימור היקרים ישפרו באמת את איכות החיים שלך לאורך זמן.  אלה הם דברים שמהר מאד תתרגל לראות. ולעיתים אף ייגרעו מאיכות החיים שלך, כשתצטרך למשל לחרוד לגורל הפרקט היקר, ושאף טיפת חומצה לא תישפך על השיש וכדומה.
 
מערכות טכניות: השוק מציע מגוון מערכות טכניות שעשויות להועיל לך. למשל, נעילה מרכזית של כל הבית, עשוייה לחסוך ממך לפני היציאה ממנו, את הבדיקה בכל החדרים, אם הבית אכן נעול, שיטות חימום שונות יכולות לשפר את איכות החיים שלך, ולהקטין את הסיכוי ללקות במחלות, מערכת אזעקה יעילה תחסוך ממך את הצורך בסורגים, ועוד מגוון אינסופי של מערכות טכניות שמשפרות לך את איכות החיים. המערכות הללו עולות אמנם כסף אבל בד"כ יעלו לך פחות מאשר חומרי הבנייה, בה בעת ישפרו את איכות החיים שלך יותר ולאורך זמן.
 
תכנון: קיימים מתכננים רבים בשוק, חלקם זולים, אפילו זולים מאד, וחלקם יקרים מהם במאות אחוזים, למה? ניתן לתכנן בשיטת copy & paste, וזה לא בהכרח רע. אם מצאנו צורה אדריכלית מסויימת שהיא טובה ומתפקדת אז אין שום סיבה למה שלא ניישם אותה בכמה וכמה פרוייקטים למה להמציא כל פעם מחדש את הגלגל? השאלה היא עד כמה אנחנו מרחיבים את השימוש בשיטה הזאת, שכן כל מגרש וכל לקוח הם ייחודיים, וכאן נשאלת השאלה החשובה, האם באמת עשינו מאמץ לאתר את הייחודיות של הפרוייקט כדי לספק מוצר סופי איכותי? גם צוות מהנדסים טוב (ויקר) עשוי מאד להועיל. יש הבדל עצום בין איכות השירות שתקבל ממהנדס קונסטרוקציה, שאמנם יודע לחשב כוחות ועומסים ולפתור את הבעיות הסטטיות, אבל לא מתאמץ להתאים את עצמו לרצונותיו של האדריכל (וכפועל יוצא לצרכיו הייחודיים של הלקוח) לבין מהנדס שמשקיע יותר זמן וחושב מחוץ לקופסא, כדי לאתר פתרון שיתאים לצרכים. המאמץ הזה הינו סמוי מהעין זהו מאמץ שיעשה המהנדס כשאתה לא נוכח, כך גם מאמציהם של שאר המתכננים והאדריכל. אבל התוצאות של מאמץ זה הן ארוכות טווח ביותר, כאן ייקבע האם תהיה לך יותר או פחות פרטיות בחדרך, כמה מטרים ייצטרך סבא לצעוד כשיקום באמצע הלילה לשירותים, האם הילדים שלך ייגדלו באוירה קלוסטרפובית, או במקום עם תחושה פתוחה וכדומה.
תכנון טוב לא בהכרח פוטר אותך מעלויות, אך הוא יוצר רציונליזציה של הוצאותיך. שכן כאשר התכנון מותאם אליך, הוא מונע הוצאת כסף על מרכיבים שאינם הכרחיים ומאפשר לך לשמור את כספך לאותם מרכיבים שבאמת חשובים לך.
 
אז כמסקנה האם עלי להשקיע אך ורק בתכנון, ולא להשקיע כלל בחומרי גימור ובמערכות טכניות? בוודאי שלא! קרוב לוודאי שתרצה לשמור על רפרזנטטיביות של הבית, מהי מידת הרפרזנטטיביות שאתה מעוניין להקרין? חשוב על כך מתכנן טוב יסייע לך בתהליך מבלי לדחוף אותך להוצאות מיותרות. חשוב גם על כל אלה שהבית אמור לשרת, מהן המערכות הטכניות החשובות? ועל אלה מהן אתה מעדיף לוותר? גם אלה הן החלטות שמתכנן טוב יעזור לך לקבל וע"י כך לעזור לך להחליט היכן כדאי והיכן לא כדאי לחסוך, ניתן גם לעיתים קרובות לעשות רק הכנות למערכות טכניות ולוותר לפי שעה, על המערכות עצמן, להכנות יש ייתרון שהן עולות בד"כ מעט מאד וחוסכות הרבה מאד כשתרצה להתקין את המערכת עצמה. תכנון טוב גם עשוי לחסוך ממך בלאי של חומרי הגימור היקרים שהכנסת.
 
רובנו מחליטים אם להוציא כסף במונחים של עלות תועלת. אבל קיימת גם נטיה אנושית, לגלות נכונות להוציא כסף על הדברים שהם בעלי נראות גבוהה, ולקמץ באותם דברים סמויים. התכנון מטבעו סמוי. רצוי מאד להיזהר מהנטייה הזאת, מבלי לזלזל בעבודתו של הקבלן וצוות הבנאים, קח בחשבון שהתכנון ישפיע על מהלך חייך לאורך הכי הרבה זמן לטוב או לרע. מכאן שבמונחים של עלות תועלת התכנון הוא הכדאי ביותר. לכן עצתי היא לא לחסוך בהוצאות התכנון, אחרי הכל אלה הן הוצאות שמתגמדות ליד המחיר הסופי של הבית אבל חוסכות לך המון כסף ועוגמת נפש, ובסופו של דבר תורמות באופן היעיל ביותר לאיכות החיים שלך לאורך זמן. תכנון טוב יעזור לך להחליט היכן כדאי להשקיע יותר והיכן פחות, כלומר יסייע לך לנצל את התקציב שלך באופן מייטבי. אחר כך אם תרצה להוסיף מערכות וחומרי גימור יקרים הרשות כמובן בידך, אבל בסופו של יום הוצאות התכנון ייתגמדו ליד ההוצאות האחרות.
 
אסף בן דור





 


מי צריך מנהל פרוייקט?

תשובה: אני בטוח שאתה לא רוצה להיתקע חמש שנים לאחר התחלת הבנייה עם מבנה שאיננו ראוי למגורים, כשאתה תובע את הקבלן שלך על עבודה רשלנית, וכשאתה נתבע על ידי העירייה בגין עבירות בנייה, כי במהלך הבנייה האדריכל הקבלן או מי מהמהנדסים לא שמו לב שהם לא מתואמים ובכל הזמן היקר שחולף הבניין איננו ראוי למגורים.
 
לא כתבתי את זה כדי להפחיד אותך! כתבתי את זה כי הדברים הללו קורים לעיתים קרובות מדי וביכולתי לעזור לך להימנע מהם! אשמח ואפרגן לך אם תוכל להימנע מהבעיות הללו בכל דרך אחרת. אבל יהיה לי עצוב מדי לראות אותך נכנס כמו כבש למלכודת, שהייתי יכול להניא אותך מלהיכנס אליה.
 
ישנם שני שלבים בהם נחוץ לפרוייקט מנהל: שלב ההיתר ושלב הביצוע.
מן הידועות היא, שישראל היא אחת המדינות בהן הוצאת היתר בנייה קשה ביותר. על התכניות להיתר להתאים לדרישות התב"ע החלות במקום. לעיתים קרובות דרישות התב"ע פשוט אינן אפשריות, או שניתן לפרש אותן ביותר מדרך אחת. אין מנוס אם כך מקיום משא ומתן בין האדריכל לבין הפקיד האחראי. במקרים רבים יהיה צורך בבקשת הקלה, שהיא חריגה מדרישות התב"ע בגבולות סבירים, הליך של הקלה מחייב פרסום של התכנית להתנגדות שכנים, הליך המצריך חודשים ארוכים, מה שמאריך את הזמן עד לקבלת ההיתר, לעיתים קרובות, תהליך ההקלה נגמר בשיחודם של השכנים ע"י ממון.  כמו כן עלולה התכנית להיתקל בהתנגדויות של מחלקות שונות בעירייה ובראשן מחלקת שימור.
לעיתים הדבר שאנו מעוניינים לבנות על המגרש איננו תואם כלל וכלל לתב"ע הקיימת, אבל אנו יודעים שלפעמים ניתן לשנות את התב"ע הקיימת. מדובר בהליך של שנתיים לפחות. לעיתים מקבלים החלטה להוציא היתר בנייה התואם את התב"ע הקיימת ולהתחיל במקביל בהליך של שינוי תב"ע. כך ניתן להרויח זמן ולהתחיל בבנייה, עם שינוי התב"ע אפשר יהיה להוציא היתר חדש התואם את כוונותינו ולהמשיך בבנייה במקרים אחרים החלטה כזאת דווקה איננה רצויה, ועדיף ראשית כל לשנות את התב"ע ורק אז להוציא היתר בנייה. כל אלה הן החלטות שמצריכות תיאום בין בעיות שונות כמו מזעור של היטל השבחה, מניעת התנגדות של שכנים, יצירת אמון עם הרשויות וכדומה. אלה הן החלטות ניהוליות. מנהל פרוייקט מקבל אותן יחד עם האדריכל ולעיתים מערבים גם עורך דין ושמאי.
החלטה טובה תקל על ההליך, ותאפשר להשיג היתר לבנות דבר הקרוב יותר לרצונו של הלקוח ובזמן קצר יותר.
 
את שלב הביצוע ניתן לחלק לכמה חלקים: החלק הראשון הוא בחירת הקבלן, כאן אנו מוציאים תוכניות למכרז עם חישובי כמויות, ומזמינים כמה קבלנים לתת הצעת מחיר משלהם. ההשוואה בין הקבלנים לוקחת בחשבון את המחירים, לא רק את המחיר הסופי שמוצע אלא המחיר עבור כל סעיף. וגם את איכות העבודה שיכול הקבלן לספק. לעיתים מגיעים למסקנה שצריך לפעול בדרך של "הפרד ומשול" בוחרים קבלן לשלד, קבלן נוסף לגימור, קבלן לחלונות, קבלן לקירות פנים וכן הלאה, או שיש קבלן אחד אחראי והוא מביא קבלני משנה משלו. זוהי החלטה ניהולית ממדרגה ראשונה שאמורה לבחור עבורך את הקבלן הטוב ביותר במחיר סביר, ולמנוע ממך להפוך ל"בן ערובה" של הקבלן, ולהכניס את הקבלן לתלם של עבודה איכותית.
לאחר שנבחר קבלן והוחל בעבודת הבנייה, יהיה תפקידו של מנהל הפרוייקט להקל על קבלני המשנה השונים, שעובדים יחד באתר הבנייה. קיים פוטנציאל רב להתנגשויות, למשל, בין צנרת ביוב לבין מערכות מיזוג אויר, או בין כבלים של חשמל ומערכות של בית חכם, וחשוב שיימצא באתר גורם מקצועי שימצא פתרונות להתנגשויות האלה. ויערב את האדריכל במיקרה הצורך. יחד עם זאת מנהל הפרוייקט משמש לעיתים קרובות גם בכובע של מבקר הפרוייקט, ועליו לוודא שהבניין נבנה ע"פ התכניות. לעיתים גם קיימות סיבות אובייקטיביות לסטייה מהתכניות. עליו לאתר פתרונות או להתייעץ עם האדריכל כיצד להתמודד עם הבעיות החדשות שנוצרו. לבדוק את איכות חומרי הבנייה, שמגיעים לאתר וכדומה.
עבודה הרמונית בין האדריכל מפקח ומנהל הפרוייקט היא ערובה להצלחתו.


אסף בן דור
 

 
 

 

 
 
 
לייבסיטי - בניית אתרים